פוסטומוס
 | |
| לידה |
המאה ה־3 גאליה, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
269 מיינץ, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
רומא העתיקה |
| ילדים |
פוסטומוס הצעיר |
  | |
מרקוס קסיאניוס לטיניוס פוסטומוס (בלטינית: Marcus Cassianius Latinius Postumus;[1] נולד בסביבות שנת 215 לספירה;[2] פעל בשנים 259–269) היה מצביא רומי ממוצא בטאווי (אנ'), ששלט כקיסר במדינה שהתפצלה מהאימפריה הרומית, הידועה בקרב היסטוריונים מודרניים כאימפריה הגאלית. הצבא הרומי בגאליה ויתר על נאמנותו לקיסר גליאנוס בסביבות שנת 260, ופוסטומוס קיבל על עצמו את התואר והסמכויות של קיסר בפרובינקיות גאליה (אנ'), גרמאניה, בריטניה והיספניה. הוא שלט במשך עשר שנים לפני שנרצח על ידי חייליו שלו.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלייתו לשלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעט ידוע על חייו המוקדמים של פוסטומוס. הוא נולד כנראה בבטאוויה.[2] אין ספק שמטבעותיו מכבדים אלים שהיו פופולריים בקרב הבטאווים – הרקולס מגוסנוס (אנ') והרקולס דאוסונינסיס. הרקולס מגוסנוס היה כנראה זיהוי רומאי של האל הגרמאני Þunraz. ייתכן שדאוסונינסיס מתייחס לעיירה דאוסו (Deuso), הממוקמת בשטח בטאווי או בסמוך לו, וסביר להניח שהיא מזוהה עם דיסן (Diessen) של ימינו; ישנה השערה שפוסטומוס עצמו נולד בדאוסו.
בשנות ה-50 הצטיין פוסטומוס כלוחם וכמצביא וקודם בדרגות ובתפקידיו בצבא,[2] עד שפיקד על הכוחות הרומיים "בקרב הקלטים", אולם לא ידוע בוודאות מה היה תוארו המדויק. בסוף שנות ה-50 מונה לתפקיד הבכיר של השליח הקיסרי על גרמאניה התחתונה (Legatus Augusti Germaniae Inferioris), אשר תחת פיקודו היו שניים עד שלושה לגיונות וחילות העזר שלהם.[2] הוא קודם על ידי הקיסר ולריאנוס. כפי הנראה זכה לאהדה בחצר הקיסרות, והוענק לו קונסולט כבוד.
בשנת 259, ולריאנוס ניהל מערכה במזרח נגד הפרסים, בעוד שבנו ושותפו לקיסרות, גליאנוס, היה עסוק במצב בגבול הדנובה. כתוצאה מכך, גליאנוס השאיר את בנו, הקיסר הצעיר סלונינוס, ואת מפקדיו הצבאיים, כולל פוסטומוס, כדי להגן על הריין.[3] בתוך הכאוס של פלישה על ידי האלמאנים והפרנקים, ובהיותו מונע על ידי החדשות בדבר תבוסתו ושבייתו של ולריאנוס, הצבא בגאליה מרד והכריז על פוסטומוס כקיסר.
הטריגר היה תבוסתם בשנת 260 לצבא יותונגי (אנ') שחזר מאיטליה עמוס בשבויים, למרות שנהדפו על ידי גליאנוס במדיולאנום (מילאנו). תחת פיקודם של פוסטומוס ומרקוס סימפליקיניוס גניאליס (אנ'), הצבא הרומי ריסק את היותונגים, ופוסטומוס החל לחלק את השלל שנכבש ללגיונות עליהם פיקד.[4] סלונינוס, בעצת הפריפקט הפרטוריאני (אנ') שלו סילוואנוס (אנ') (שתיאם את המדיניות הרומית בגאליה לצד פוסטומוס), דרש את העברת השלל שנכבש למקום מגוריו בקולוניה קלאודיה ארה אגריפיננסיום (אנ') (קלן).[3] פוסטומוס כינס את צבאו ועשה הצגה של אכיפת פקודה זו בעל כורחו, ובכך הזמין את חייליו במקום זאת לזנוח את נאמנותם לגליאנוס. לפיכך, באוגוסט 260, חייליו של פוסטומוס הכריזו עליו כקיסר ("אימפרטור"), ותאריו החדשים היו: "Imperator Caesar Marcus Casianus Latinus Postu,us, Pius Fidelis Invictus Augustus, Pontifex Maximus, Pater Patriae".[4] לנוכח יתרון כוחו של פוסטימוס, הסתגרו סילוואנוס וסלונינוס בקולוניה אגריפינה וככל הנראה חיכו לסיוע.[4] חייליו של פוסטומוס צרו על קולוניה ופרצו את חומות העיר, ורשויות העיר הסגירו את סילוואנוס וסלונינוס לידי פוסטומוס. חיילי פוסטומוס רצחו את השניים, אולם ייתכן שעשו זאת מיוזמתם ולא על דעת פוסטומוס.[4] תומכיו טענו מאוחר יותר כי הגאלים הילידים היו אחראים לרציחות. מאוחר יותר הקים פוסטומוס שער ניצחון כדי לחגוג את ניצחונו.
הקמת אימפריה גאלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוסטומוס הוכר מיד כקיסר בגאליה (למעט אולי בפרובינקיה גאליה נארבוננסיס), גרמאניה סופריור ואינפריור, ורייטיה.[3] בשנת 261, גם הכוחות הצבאיים בבריטניה, נארבוננסיס והיספניה הכירו בו כקיסר גאליה,[4] כנראה לאחר מסע לבריטניה בחורף 260–261. הוא החל לארגן את גאליה כארץ מנהל עצמאית ולה מוסדות שלטון, כולל סנאט.[4] הוא הקים את בירתו בצפון גאליה, כנראה בקולוניה קלאודיה ארה אגריפיננסיום או אוגוסטה טרוורורום (אנ') (טריר), וצייד את ממשלו ברבים מהמבנים החקיקתיים והמנהליים הרומיים המסורתיים. מלבד תפקיד הקיסר, הוא מיד קיבל על עצמו את תפקיד הקונסול לצד עמיתו, הונוראטיאנוס (Honoratianus). כמו קודמיו הקיסריים, הוא הפך לפונטיפקס מקסימוס של המדינה וקיבל את כוח שלטונו של טריבון מדי שנה. הוא ככל הנראה הקים סנאט, אולי על בסיס מועצת שלושת הגאלים או מועצות פרובינקיאליות, ומשמר פרטוריאני, שאחד מקציניו היה הקיסר הגאלי העתידי ויקטורינוס. נראה כי חברי הממשל הראשיים של פוסטומוס, כמו ויקטורינוס וטטריקוס, הגיעו מבסיס הכוח שלו בצפון גאליה, ואכן כל הממשל עבר במהירות גאליזציה.
פוסטומוס הציג את עצמו על חלק ממטבעותיו כמשקם של גאליה (Restitutor Galliarum) וכמביא הביטחון לפרובינקיות (Salus Provinciarum); לפני 10 בדצמבר 261, הוא גם קיבל את התואר Germanicus maximus, תואר שזכה בו לאחר שהגן בהצלחה על גאליה מפני הגרמאנים.[3] מטרתו העיקרית בהתקסרותו הייתה ככל הנראה שיקום והגנה על גבול הריין והאזור הסובב אותו, משימה אליה ניגש במרץ, ועבורה זכה להערצתם של הסופרים העתיקים, שהצהירו כי החזיר את הביטחון שממנו נהנו הפרובינקיות בעבר. הוא היה כה מוצלח במשימת ייצוב שלטונו עד כי המטבעות שהנפיק היו עשויים עבודה טובה יותר ותכולת מתכות יקרות גבוהה יותר מאשר המטבעות שהנפיק גליאנוס. שליטתו באזורי הכרייה הספרדיים והבריטיים הייתה ככל הנראה מכרעת בהקשר זה, וכך גם העסקתם של טובעים מומחים שהיו מגיעים לגאליה עם גליאנוס. פוסטומוס ניהל מערכות מוצלחות נגד הפרנקים והאלמאנים בשנים 262 ו-263; לאחר ניצחונו עליהם בשנת 263, טיפוסי המטבעות שלו ציינו נושאים שלווים כמו Felicitas Augusti במשך זמן מה. לאחר שבילה את רוב ארבע השנים האחרונות בגירוש הפרנקים מגאליה, גייס כוחות פרנקים להילחם נגד פרנקים אחרים, שככל הנראה היו מפוזרים בתוך יחידות צבא רומיות קיימות. מטבע זהב רומי אוראוס (אנ'), שמציין את הייצוג האלוהי (אייטרניטאס) (Aeternitas) של הקיסר וכולל דיוקן משולש, עשוי לתאר את אשתו ושני בניו.
חוקרים ממשיכים לחלוק האם פוסטומוס התכוון במקור לסלק את גליאנוס מרומא או שהסתפק בשליטה רק בפרובינקיות המערביות. מראשית שלטונו, פוסטומוס הבהיר כי גאליה היא בראש סדר העדיפויות שלו, וכי אין לו כוונות מיידיות לנסות להשתלט על רומא.[3] בסיס הכוח שלו היה גאליה ואחריותו העיקרית הייתה הגנת הפרובינקיות של הריין. אם היה צועד נגד גליאנוס, היה חושף את לבו של שטח שלטונו לא רק לשבטים הגרמאניים, אלא גם באופן פוטנציאלי למספר רב של אוזורפטורים. אולי הוא קיווה להשיג הכרה רשמית מסוימת מגליאנוס. אך הוא לא היה בדלני באופן גלוי ולא החיה את חלום המאה ה-1 על שלטון גאלי (Galliarum imperium) עצמאי.[3] הצורות, התארים והמבנים המנהליים של הפרינקיפט של פוסטומוס נותרו רומיים רגילים.
בסתיו 264 חגג פוסטומוס Quinquennalia – חג חמש השנים לשלטונו העצמאי בגאליה.[4]
עימות עם גליאנוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך ארבע שנים גליאנוס היה מוסח מדי על ידי פלישות גרמאניות ואוזורפטורים אחרים במזרח מכדי לטפל במצב מצפון וממערב. רק בשנת 265 הוא נתפנה לפעול נגד פוסטומוס, ופתח במערכה להביסו.[4] ניסיונו הראשון נכשל כאשר פוסטומוס הצליח להימלט ממצב מסוכן עקב חוסר זהירות של מפקד הפרשים של גליאנוס, אוראולוס,[3] שלאחר זמן מה הורד מעמדו כשגליאנוס הציב אותו כמפקד של עיר, מדיולאנום (מילאנו).[4] פוסטומוס הכריז על עצמו כמנצח, שכן הוא שרד את המערכה.[4] בסוף שנת 265, המטבעות שהטביע ציינו את הניצחון על גליאנוס, והחגיגות לציון חמש שנות שלטונו נמשכו גם בשנה שלאחר מכן.[3]
בשנת 267 הוביל גליאנוס מערכה צבאית שנייה נגד פוסטומוס.[4] גליאנוס הצליח להטיל מצור על פוסטומוס בעיר אוגוסטה טרוורורום, אך נפצע קשה והחליט לסגת ולהניח למערכה הזאת.[5]
הורדת אוראולוס בדרגה הובילה אותו בשנת 267 למרוד בגליאנוס,[5] והכריז על תמיכתו בפוסטומוס. העיר מדיולאנום והעורף הצפון-איטלקי שלה היו קריטיים עבור פוסטומוס אם תכנן לצעוד לעבר רומא. בשנת 268 יצא גליאנוס נגד אוראולוס, אולם פוסטומוס לא סייע לאוראולוס. גליאנוס הטיל מצור על מדיולאנום, ובסבך התככים שבהם היו מעורבים חיילים וקצינים, נרצח גליאנוס בסתיו 268.[5] יורשו, קלאודיוס השני, שבה את אוראולוס והרג אותו.
שנותיו האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]_obverse.jpg)
עדויות ארכאולוגיות מצביעות על חזרה כללית לשלום ולנורמליות בתקופת שלטונו של פוסטומוס. בשנת 266 הפך פוסטומוס לקונסול בפעם הרביעית, ולקח כעמיתו את ויקטורינוס, אציל גאלי שהיה גם קצין צבאי בכיר; בחירתו לתפקיד כה בכיר עשויה להיחשב כניסיון להרחיב את בסיס התמיכה של פוסטומוס. בשנת 268 הוטבעה סדרת מטבעות הזהב "מלאכתו של הרקולס" לכבוד האל האהוב על פוסטומוס. ירידה פתאומית בערך המטבעות מאוחר יותר באותה שנה מראה שפוסטומוס התמודד עם קשיים כלכליים הולכים וגדלים, אולי עקב שיבוש בייצור הכסף במכרות הספרדיים או הצורך לקנות את לבו של צבא שהלך והתעצם.[3] חוסר שביעות רצון זה נבע ככל הנראה מכישלונו של פוסטומוס לנצל הזדמנות פז להתקדם נגד גליאנוס בשנת 268.
פוסטומוס קיבל על עצמו את תפקיד הקונסול החמישי ב-1 בינואר 269,[3] אך הצבא בגרמאניה סופריור הקים אוזורפטור בתחילת שנת 269.[3] לייליאנוס, אחד ממנהיגיו הצבאיים הבכירים של פוסטומוס ומושל גרמאניה סופריור, הוכרז כקיסר במוגונטיאקום (אנ') (כיום מיינץ) על ידי חיל המצב המקומי והכוחות הסובבים אותו (הלגיון העשרים ושניים פרימיגניה (אנ')).[3] תוך מספר חודשים, פוסטומוס הצליח לכבוש את מוגונטיאקום ולהרוג את לייליאנוס. צבאו רצה לבזוז את העיר המובסת, וכאשר פוסטומוס ניסה לרסן אותם, החיילים פנו נגדו והרגו אותו.[3]
המורדים מינו את מריוס, חייל פשוט, לקיסר. מריוס שלט למשך זמן קצר לפני שהודח על ידי ויקטורינוס, עמיתו לשעבר של פוסטומוס בקונסוליה וטריבון המשמר הפרטוריאני. בינתיים, האימפריה הגאלית איבדה את היספניה.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטבעותיו של פוסטומוס עוררו עניין מיוחד בקרב נומיסמטים, לאור האיכות הגבוהה והשפע היחסי של מטבעותיו. סדרת "מלאכתו של הרקולס" שלו ידועה במיוחד, וכך גם מספר מטבעות אוראוס הנושאים דיוקנאות של פנים מלאים של פוסטומוס במקום תצוגת הפרופיל הרגילה.
מקורות היסטוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב ההתייחסויות הספרותיות העתיקות לפוסטומוס מגיעות מיצירות הנחשבות מבוססות על ה-Enmannsche Kaisergeschichte (אנ') (אורליוס ויקטור, קיצור על הקיסרים, אוטרופיוס, וההיסטוריה אוגוסטה, שבה פוסטומוס רשום בין "שלושים הטיראנים"). הוא מופיע גם בחיבוריהם של זוסימוס וזונאראס.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים החיילים. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2014. "פוסטומוס", ג, עמ' 205–209.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Historia Augusta, The Lives of the Thirty Pretenders, 3, Postumus
- רשימה חלקית של מטבעות המציגים את פוסטומוס
- פוסטומוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Jones, A.H.M.; J.R. Martindale & J. Morris (1971). The Prosopography of the Later Roman Empire, Volume 1: A.D. 260–395. Cambridge University Press, p. 720
- 1 2 3 4 דוד גולן, הקיסרים החיילים, "פוסטומוס", עמ' 205.
- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 Polfer, Michel (2000). "Postumus (A.D. 260-269)". De Imperatoribus Romanis
- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 דוד גולן, הקיסרים החיילים, "פוסטומוס", עמ' 206.
- 1 2 3 דוד גולן, הקיסרים החיילים, "פוסטומוס", עמ' 207.
| אנציקלופדיות | |
|---|---|
| בקרת זהויות |
